בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, דוקטור אנגל אבי האורתודונטיה המודרנית המציא סמך שנקרא EW (EIGE WISE)   ששדרג את האורתודונטיה מאד. בכך שיצר מסילה אליה נקשר החוט קפיצי שמזיז את השיניים בצורה  מקבילה(bodily .(ד"ר אנגל האמין כי השיניים הם חלק אנטומי של השלד ומיקומם של השיניים חייב להיות מדויק. הטוחנת הראשונה העליונה חייבת להיות בעמדה של הK ridge האנטומי בגולגולת. ד"ר אנגל שהיה אנטום אופייני לתקופתו, האמין שאין לפגוע בשלמות השלד ומכאן דגל באי עקירת שיניים למטרות אורתודונטיה.

​

כיוון שהתוצאות לאחר סיום הטיפול לא השביעו רצון, וחלה נסיגה בתוצאות הטיפול, תלמידיו כמו טוויד, נקטו בשיטה של עקירה של שן מלתעה אחת בכל רבע פה מתוך מטרה למנוע צפיפות המשנן התחתון ונסיגה של תוצאות הטיפול. גם הם קיבלו נסיגה בלתי רצויה מתוצאות הטיפול.

​

בשנות ה-40 של המאה ה-20 התפתחה שיטה מקבילה שנקראה BEGG, שהיא בניגוד לאנגל דגלה בשיטה של הזזת שיניים על ידי הטיה של השן, ואחר כך הזזת השורש(UP RIGHTING). שיטה זו, בשל הטכניקה, חייבה עקירות של מלתעה ראשונה לשם סידור השיניים כדרישת המכניקה להזזת שיניים.

​

כמובן שהשיקול האם לעקור שיניים למטרות טיפול אורתודנטי אינה צריכה להיות תלויה לא בשיטה המכאנית ולא בקדושת האנטומיה. אלא כמה מקום יש על הלסת  להעמדת השיניים בצורה בריאה ונכונה. ייתכן ויש מקור גנטי שונה מאחד ההורים לגודל הלסת ומקור גנטי של ההורה האחר לגודל השיניים ואז מקבלים צפיפות על הקשת או רווחים.

​

במשנן מרווח אסור לעקור שיניים, ואפילו שן הבינה יכולה להיכלל בקשת השיניים ללא בעיה. לעומת זאת, כאשר קיימת צפיפות שיניים כלומר הלסת קטנה מידי כדי להכיל את גודל השיניים, יש מקום לשקול עקירות של מלתעה ראשונה. מידת הצפיפות חייבת להיות לפחות חצי מגודל המלתעה. לעיתים עקירות כאלה ויישור שיניים משפר את הצפיפות האחורית ומאפשר בקיעת שן הבינה ללא צפיפות. לעתים הצפיפות כה חמורה שאנו זקוקים לעקירת מלתעה ראשונה ושיני בינה.

​

המטרה של הטיפול האורתודונטי היא סגר הרמוני ולא חשוב כמה שיניים נמצאות בפה ובלבד שיהיו בהרמוניה. בשנות ה70 הראה דוקטור ROTH שגם משנן עם חוסר במלתעה אחת בכל רבע פה, יכול להיות משנן פונקציונאלי הרמוני.

מה הוא משנן פונקציונאלי הרמוני?

​

בשנות ה70 , ד"ר אדוארד הגדיר 6 מפתחות סגר, ראה תמונה:

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

שהוא מגדיר את עמדת השיניים על הקשת בצורה סטטית. ד"ר ROTH הגדיר את המפתח השביעי שמדבר על סגר פונקציונאלי. 

​

מה הוא סגר פונקציונאלי?

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

בשנות ה-70, ד"ר ANDRWES המציא את שיטת ה(SWA (STRIAGHT WIRE APPLIANCE המהווה מהפכה אמיתית של החשיבה האורתודונטית. הוא העביר את האינפורמציה שאמורה להזיז את השיניים, מהחוט האורתודונטי אל הסמך.

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

מה שמאפשר לשדרג את הטיפול מתמונה A לתמונה B:

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​